בהליך גישור מבוסס יחסים זוגות שהחליטו להתגרש מגיעים יחד, בסיוע מגשר/ת, להסכם גירושין תוך שמירה על תקשורת בין אישית יעילה ומכבדת. אבל מה עושים בני זוג שהגירושין שלהם היו קשים ומערכת היחסים נפגעה בתהליך? מה קורה אחרי הגירושין כשהדינאמיקה בין הורים גרושים היא שיח חרשים של עמדות, ביקורת ושיפוטיות? מה קורה כשיש ילדים בתמונה ואחד ההורים הגרושים לא מעוניין בשינוי?
אל ייאוש, גם בדינאמיקה ידועה מראש, עדיין יש מה לעשות:
1. לצאת מהמשחק "הוא אמר לי - היא אמרה לי" בין אם המשחק מודע או לא, בין אם ההתנהלות של הורה א' לגיטימית או לא, פשוט להפסיק לשחק. לוותר על הפינג פונג, להניח את הקלפים ולקום מהשולחן, להחזיר את השחמט לקופסא, להתפטר מהתפקיד והטקסט הקבוע ולהוציא את עצמנו מהדינאמיקה.
2. רק על עצמי לספר ידעתי כך כתבה בענווה ותבונה המשוררת רחל. כתבה וידעה על מה היא מדברת. מכיוון שאנחנו יכולים להיות אחראים רק על עצמנו, בשיח עם האחר יותר מועיל לעבור משיח עמדות "אתה ככה וככה", "זה צריך להיות כך או אחרת" לשיח צרכים אישי (פרטי שלי מהבית) - מה אני מרגיש ומה חשוב לי, מה הצורך שלי. כשאני מבין את הצורך הפנימי שלי, מתחדד לי מה אני בעצם מבקש ויותר קל לי לדעת איך לבקש. וכאן נכנסת המיומנות של תקשורת אפקטיבית. באופן מעניין, פעמים לא מעטות קורה שברגע שאנחנו מבינים את עצמנו ואת הצורך שלנו בסיטואציה ספציפית, אנו גם מוצאים דרכים חלופיות לתת מענה לצורך שלנו מבלי להפנות את הבקשה החוצה, לאחר.
3. לנהל נכון את השיחות שלנו עם הילדים שלנו א) לעבור משיח ושפה שיפוטית לשיח ענייני ושפה ניטרלית בכל הנוגע להורה השני ולמערכת היחסים בין ההורים. ב) להמשיך להקרין ולהעניק להם בטחון ואהבה, בעיקר במעגל ההשפעה הנובע מדוגמא אישית - בטחון באיך שאנחנו מעבירים את המידע והסיפור שלנו, בידיעה, בהחלטיות ובאותנטיות של מי שאנחנו כהורה, ללא פחד ומורא, עם חמלה ואמפתיה. ג) למנף את השאלות והסקרנות הטבעית שלהם, גם אם הן מפעילות אותנו, להזדמנויות למידה על תקשורת בין-אישית, רגשות, ערכים.
לילדים שלנו חשוב לדעת שהיחסים בין אבא ואמא תקינים, זה הבטחון הבסיסי שלהם בעולם. כשזה מעורער - זה מערער להם את הכל, כולל את הזהות. זה יוצר סוג של פיצול פנימי וקונפליקט שקשה להם, והרבה פעמים הם לא בשלים, להתמודד איתו. הדבר הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות למענם כאשר היחסים לא טובים, גם בלי שיתוף הפעולה של ההורה השני, זה להיות להם לעוגן. כפי שיעצתי לאחרונה לאם גרושה שהיחסים בינה ובין אב בתה מנוכרים: "תהיי לה לעץ, אל תהיי לעלה נידף. אולי היית שם פעם אבל את כבר לא. אל תצפי ממנה להבין או מיד להרגיש בטחון, זה תהליך וזה ייקח זמן. תתחילי עכשיו."
4. לזכור את הערכים שלנו
לסלול על פיהם את הדרך שלנו ולהתמיד בה גם אל מול הרוחות והקולות בחוץ. וכאשר מעדנו - מעדנו, נקום, ננער את האבק, נסלח לעצמנו ונתקן. וגם זו למידה ראויה של איך להיות אנושי.